בית העלמין היהודי בפאס - מה אפשר למצוא שם

רוב המשפחות שאני מלווה מגיעות לבית העלמין לפני שהן מגיעות לבית. לא כי תכננו ככה - אלא כי שם, בדרך כלל, נמצא הפרט הראשון שאפשר להיאחז בו.

מצבה נושאת שם ותאריך. זה יותר ממה שיש לרוב המשפחות ביד כשהן נוחתות. ומרגע שיש שם ותאריך, גם החיפוש אחרי הבית מקבל כיוון.

אבל לפני הכל, יש שאלה אחת שכמעט כל משפחה שואלת אותי לפני שהיא מגיעה, ואני רוצה לענות עליה מיד.

איך בית העלמין נראה היום

הרבה אנשים מגיעים לכאן עם חשש. הם שמעו סיפורים על בתי עלמין יהודיים נטושים בארצות ערב, והם מתכוננים לראות מקום מוזנח.

זה לא המצב בפאס, ולא קרוב לזה.

בית העלמין עבר עבודות שיקום נרחבות שהחלו בשנת 2015. בשנת 2019 סוידו המצבות מחדש בלבן, והתוצאה היא שדה של קימורים לבנים בוהקים שנראה כמעט חדש. גם הדרך הפנימית בתוך בית העלמין שופצה, כדי שאפשר יהיה לנוע בשטח בנוחות.

העבודה הזו היא חלק ממגמה רחבה יותר של שימור מורשת יהודית במרוקו, שנתמכת ברמה הממלכתית. מרוקו היא המדינה היחידה בעולם הערבי שבה המדינה מממנת שיקום של בתי עלמין ואתרים יהודיים.

למה מרוקו שומרת על המקום הזה

כשמשפחות רואות את בית העלמין מטופח, הן שואלות אותי איך זה קרה. התשובה איננה מקרית, והיא כתובה בשני מקומות.

הראשון הוא החוקה. בחוקה של מרוקו משנת 2011 נכתב שהזהות הלאומית המרוקאית מורכבת ממרכיבים ערביים-אסלאמיים, אמזיגיים וחסאניים, ומועשרת בהשפעות אפריקאיות, אנדלוסיות, עבריות וים-תיכוניות. הרכיב העברי מופיע שם, בגוף הטקסט, כחלק מהזהות של המדינה עצמה.

השני הוא מה שקורה בשטח. מרוקו היא המדינה היחידה בעולם הערבי שבה המדינה מממנת שיקום של בתי עלמין, בתי כנסת ואתרים יהודיים. יצאה לדרך תוכנית לשיקום מאות אתרים יהודיים ברחבי הממלכה, ובית העלמין בפאס הוא אחד מהם. מה שאתם רואים כשאתם נכנסים בשער הוא התוצאה של זה.

מגן דוד וכוכב מרוקו, זה לצד זה, בתוך בית העלמין בפאס. צילמתי את זה בעצמי.

שני הכוכבים האלה, המשובצים בזליג' זה מול זה בתוך הדשא, הם בעיניי התמצית של הסיפור. הם לא הוצבו שם כדי להרשים תיירים. הם שם כי זה מקום שבו שתי הזהויות האלה חיו יחד מאות שנים, וכי מי שמטפל בו היום רואה בכך חלק מהמורשת של עצמו.

אני מרוקאי מפאס. גדלתי בעיר שבה הסיפור היהודי הוא חלק מהסיפור של המקום, ולא הערת שוליים בו. זו אחת הסיבות שאני עושה את העבודה הזו.

למה בכל זאת חלק מהקברים הישנים אינם קיימים

וכאן מגיע החלק הפחות נעים, ואני מעדיף להגיד אותו כאן ולא בשטח.

במשך מאות שנים היו בפאס שני בתי עלמין יהודיים - אחד של קהילת המגורשים מספרד ופורטוגל, ואחד של קהילת התושבים הוותיקה. בשנת 1790 הם חוללו. השלטון של אותה תקופה הורה על כך, והאירוע הותיר צלקת עמוקה בקהילה. חכמים חיברו קינות על מה שקרה, ובני הקהילה הצליחו להציל את עצמותיהם של כמה מגדולי הרבנים ולהעביר אותן.

ואז זה קרה שוב. בשנת 1877 ניסה השלטון לפנות חלקים מבית העלמין שנבנה אחרי 1790, כדי להרחיב את הארמון המלכותי הסמוך. הפינוי נמנע באותה שנה. אבל בשנות השמונים של המאה ה-19 ניתנה ההוראה שוב, והפעם היא בוצעה. בית העלמין הועבר למקום שבו הוא נמצא היום, ובהמשך הועברו אליו גם החלקים שנותרו.

ביומן העיר פאס נכתב שבני הקהילה לא הצליחו להעביר יותר מ"חלק אחד ממאה" מעצמות הנקברים.

המשמעות המעשית פשוטה: אם בני המשפחה נפטרו בפאס מסוף המאה ה-19 ואילך, יש סיכוי סביר למצוא מצבה מזוהה. אם מדובר בדורות מוקדמים יותר, מה שנמצא בשטח הוא בדרך כלל הקבר של הקהילה, לא הקבר של האדם.

מה אפשר למצוא שם

בית העלמין נמצא בפינה הדרום-מערבית של המלאח, סמוך לבית הספר "אם הבנים". הוא גדול, פתוח, ויורד במדרון - שורות על שורות של מצבות לבנות, ומעליהן בתי הרובע.

בשטח יש אלפי קברים, ובהם קברים של דמויות מרכזיות בתולדות יהדות מרוקו - רבנים, דיינים ואנשי ציבור.

• מצבות עם שמות ותאריכים בעברית. זה העיקר, וזה מה שאנחנו באים בשבילו.
• קברים שהועברו מבית העלמין הישן, בעיקר של רבנים, שאותם הקהילה טרחה להציל.
• אזורים מסודרים לפי תקופות, מה שמסייע לצמצם את החיפוש כשיש לכם שנה משוערת.
• מוזיאון קטן בשטח, שמציג פריטים מחיי הקהילה היהודית בפאס. שווה את הזמן, גם אם באתם בשביל מצבה אחת מסוימת.

קברי הרבנים

בין הקברים שהועברו מבית העלמין הישן נמצאים כמה משמות גדולי חכמי פאס. בין השאר קבורים כאן רבי יעקב קניזל, ממגורשי ספרד; רבי וידאל הצרפתי, מחכמי פאס במאה ה-16 ותחילת ה-17 ומחבר הספר "צוף דבש"; ורבי יהודה בן עטר ורבי שמואל בן אלבאז, מגדולי רבני מרוקו בשלהי המאה ה-17 ותחילת ה-18.

יש גם מבנה אחד ובו ארבעה קברים של חכמי פאס מהתקופה המאוחרת יותר, ביניהם רבנים ששימשו כרבנים ראשיים במרוקו.

עבור חלק מהמשפחות זה החלק המרגש. עבור אחרות זו בעיקר נקודת התמצאות - הקברים האלה מסומנים ומוכרים, ומהם קל יותר לנווט אל שאר החלקות.

קברה של סוליקה

יש בבית העלמין קבר אחד שאליו מגיעים כמעט כל המבקרים, גם מי שאין לו שום קשר משפחתי לפאס.

במרוקו קוראים לה לאלה סוליקה - "לאלה" הוא תואר כבוד, וכך מדברים עליה כאן עד היום. הקבר שלה הוא המבנה הכחול שאתם רואים בתמונה למעלה, והוא בולט בין שורות המצבות הלבנות מרחוק.

סוליקה נולדה בטנג'יר בשנת 1817. היא נתבעה להתאסלם, סירבה, והובאה בפני בית משפט בפאס שדן אותה למוות. היא הוצאה להורג בפאס בשנת 1834, והייתה אז נערה צעירה. יהודי העיר אספו כסף, פדו את גופתה, וקברו אותה אצלם.

הסיפור שלה עבר מדור לדור בקהילות מרוקו, ונכתבו עליו שירים וקינות. אנשים עוצרים ליד הקבר הזה גם כשהם ממהרים.

איך מחפשים שם משפחה בפועל

זה החלק המעשי, והוא מתחיל הרבה לפני שאתם מגיעים.

1. השם בכתיב המקורי. מצבות בפאס כתובות בעברית, אבל הכתיב לא תמיד זהה לזה שאתם מכירים מישראל. אם יש בידכם מסמך מהתקופה, צלמו אותו כמו שהוא.
2. שנה משוערת. של הפטירה, או לפחות של עזיבת המשפחה את מרוקו. זה מה שמצמצם את שטח החיפוש מהכל למשהו שאפשר לכסות ברגל.
3. שמות המשפחה של המגורשים. אם שם המשפחה שלכם הוא אחד מאלה - אבן עטר, אבן צור, אזולאי, הצרפתי, מונסונייגו, סירירו, עוזיאל, ישראל - ייתכן שהשורשים בפאס עמוקים במיוחד, ושווה לחפש גם בקברי הרבנים.
4. לשאול את מי שמטפל במקום. יש אנשים שמכירים את השטח ואת החלקות, וזה חלק מהעבודה שלי לדבר איתם בערבית ולברר מה אפשר לצמצם.

איך זה מרגיש, ומה כדאי לתכנן

בית העלמין פתוח בדרך כלל בין 9:00 ל-17:00, ואני מתאם את הביקור מראש. אני מעדיף לתכנן אותו בבוקר, ולא לדחוס אחריו יום עמוס. השטח פתוח, לבן, והשמש בפאס חזקה - כובע ומים משנים את החוויה.

ואם נמצא משהו, כדאי שיהיה זמן. משפחות עומדות ליד מצבה שנייה ארוכות מאוד. זו לא עצירה של עשר דקות בדרך לאתר הבא.

מי שרוצה, אומר קדיש. מי שלא רוצה, פשוט עומד. שתי האפשרויות בסדר גמור, ואף אחד לא מצפה לכלום.

הקשר בין בית העלמין לבית

שווה לדעת שהחיפוש הזה כמעט תמיד עובד בשני הכיוונים. מצבה נותנת שם מדויק ותאריך, ואיתם אפשר לחזור אל החיפוש אחרי בית המשפחה במלאח עם הרבה יותר ממה שהתחלנו.

לכן אני בדרך כלל ממליץ להתחיל כאן, ורק אחר כך להיכנס לסמטאות.

שאלות נפוצות